<h1>ראבי"ה סימן תקל"ו</h1>
<h2>דף כט:</h2>
גזירה שמא יטלנו בידו וכו', שאינם מצויין בקיאין וגזרו עליו (אפילו בגבולין), ואף על גב דמדאורייתא הוא [אפילו בגבולין], אבל לולב שכיחי בקיאים, הילכך ביום ראשון שהוא מדאורייתא [לא גזרו], אבל בשאר הימים דליתניהו דאורייתא גזרו. ומהשתא לא קשי מידי מריש פרק לולב וערבה [מ"ג ע"א]. כך פירש אבא מרי. ואף על גב שקשה לי על פירושו, דבירושלמי סוף לולב הגזול [גרסינן] שמא ילך אצל בקי ללמוד ברכה וכן בשופר ובמגילה, ובברכה אין טורח ללמוד, יש ליישב וכן בשופר משום ברכה ולימוד [וכן ב]מגילה.
<h2>דף לב.</h2>
קיימא לן כרבי עקיבא דאמר סדר ברכות של ראש השנה אומר אבות גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת [היום] ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים, וכולי מילתא ילפינן בב(ת)רייתא מקראי.
אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות ואם אמר שלש שלש יצא. רבי יוחנן בן נורי אמר אם אמר שלש מכולם יצא, כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים, אמר רבא הילכתא כרבי יוחנן בן נורי. ומיהו לכתחלה נהגי כרבנן. ומתחיל ובתורתך [כתוב ואומר ה' ימלוך וגו' ועוד ב' פסוקים של תורה וג' של כתובים וג' של נביאים ומסיים העשירי בשל תורה ואומר שמע ישראל וגו' אמר רבי יהושע בן לוי כיון שאמר] ככתוב בתורתך שוב אין צריך אחד ציבור ואחד יחיד. ולכך אין רגילים שלוחי ציבור לומר הפסוקים בכל המועדות אבל בראש השנה ויום הכיפורים יש לכל תפלות שכתובים בהם ואומר הפסוקים. וגם זקיני פירש הטעם משום דאמרינן [ט"ז ע"א] אמרו לפני מלכיות זכרונות ושופרות כדי שיעלה זכרונכם לטובה ובמה בשופר. ולהכי תקנו רבנן למימר [המלך הקדוש] המלך המשפט דקרא נמי הכי משתעי בראש [ספר] יהושע [ג'] והכהנים נושאי הארון [ה]ברית (ה' וכו'), וגם במלחמת ע[י] [שם ח'] וכל העם המלחמה, ובחילוק הארץ כתיב [שם י"ג] ל[תש]עת השבטים וחצי [ה]שבט [ה]מנשה. וכן תמצא הרבה.
ומה שנהגו לומר ככתוב בדברי קדשיך אכתובים, משום שנאמר בדוד שסידר [תהלים] ורוח קדשך אל תקח ממני [תהלים נ"א]. ומקדמין להו לככתוב על יד נביאך, שהם נקראים דברי קבלה, אף על גב דאיכא נביאים דקדימי להו, ולא דמי להאי דפרכינן בפרק שני דתענית [י"ז ע"א] מכדי יונה בתר דוד ושלמה הוה מאי טעמא מקדים ליה, דהתם עניות בעלמא נינהו וליתנהו קראי. ובתוספתא [פ"ב ה"י] תניא מתחיל בתורה ומסיים בשל תורה ואומר של נביאים ושל כתובים באמצע ואין אומר מלכיות עם זכרונות [וזכרונות עם] השופרות ואם אמר לא אמר כלום וצריך לאומרה שניה. ונראה לי לאו דוקא שמקדים נביאים לכתובים, שלא חש לומר אלא להודיענו שהם באמצע.
<h2>דף לב:</h2>
ואין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות ישראל כגון [חי אני נאם ה' וגו' [יחזקאל כ'] וכגון] ויזכור כי בשר המה וגו' [תהלים ע"ח] וכגון תקעו שופר בגבעה [הושע ה']. והבא להזכיר מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות אומות העולם וכו' מזכיר, [זכרונות] כגון זכור ה' לבני אדום וגו' [תהלים קל"ז] מלכיות ה' מלך [ירגזו עמים] וגו' [שם צ"ט] שופרות וה' אלהים בשופר יתקע וגו' [זכריה ט'] וכתיב ה' צבאות יגן עליהם. ואין מזכירין זכרון [של] יחיד ואפילו לטובה, כגון זכרה לי ה' אלהי לטובה [נחמיה ה'], וכגון זכריני ה' ברצון עמך [תהלים ק"ו]. וקרא הבן יקיר לי אפרים וגו' [ירמיה ל"א] דאמרינן, משום דסופו נחמה, ואף על גב דתמיה הוא והפרשה מיירי בפורענות ישראל. ומיהו הכי צריך לפרש על כן שעשה תשובה ובזכות השיבנו ואשובה כי אתה ה' אלהי המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'.
וקיימא לן כרבי יוסי שאמר שאו שערים וגו' ראשונה שתים שניה שלש, ורבי יהודה פליג עליה. ולית הילכתא כרבי יהודה. ובתוספתא [פ"ב הי"א] פליג אגמרא דידן, דחשיב להו [רבי יוסי] בתרי (ורבי יוסי) ורבי יהודה כחד. ומיהו סמכינן אגמרא דידן. ולפי זה אנו מוסיפין, ואין לחוש, דהא תנן אין פוחתין מהם, ולא קתני אין מוסיפין עליהם. וכן אין לחוש שיש יותר פסוקים בזכרונות ושופרות. ודוק ותשכח. אי נמי שמא סמכו הראשונים אדרבי יהודה דחשיב להו כחד, ומשם למדו לעשות נמי שני הפסוקים דשאו ושאו חד. ויש מפרשים לפי שהם במזמור אחד (של) במזמור [לדוד] לה' הארץ ומלואה [תהלים כ"ד]. וכן תקעו בחודש שופר בכסא [ליום חגינו] ומסיים כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב והוא פסוק שני ונחשבים כאחד. ובזכרונות זכר עשה לנפלאותיו וגו' טרף נתן ליראיו וגו' נחשבים כאחד, וסמוכים במזמור אודה ה' בכל לבב [שם קי"א]. ובסדר תקיעות של יום שני סידר הפייט לכל הני קראי כחד, כדפרישית. וכן סידר ביחד עלה אלהים בתרועה וגו' [שם מ"ז] ונאמר בחצוצרות וקול שופר וגו' [שם צ"ח], ואף על גב שאינו מזמור אחד, מיהו דמו להדדי, שכל אחד במזמור שלו פסוק ששי, וכל אחד מחשבון מזמורו עשרה פסוקים, שתיבת מזמור כתוב לבדו באמצע שיטה וחשוב פסוק, והם עשרה כנגד עשרה מלכיות ועשרה זכרונות ועשרה שופרות. ובמחזור הבא מאיי הים כתוב שרבינו ש"ח היה מדלג כל אותן הפסוקים העודפים אך עשרה אמר(י)ם, כנגד עשרה מאמרות או כנגד עשרה הלולים, שהוא מצוה מן המובחר, אף על גב דקיימא לן כרבי יוחנן בן נורי. ואומר אני דמעשרה הלולים אין ראיה, שהרי לא הוזכר בכולם שופר רק פעם אחת הללוהו בתקע שופר, ואגב זה אמרינן לכולהו הלולים, דאמרינן הני עשרה מלכיות כנגד מי כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בתהלים דכתיב הללוהו בתקע שופר. ויש שאינם מונים הך דמסיימין וזכרתי להם ברית ראשונים [ויקרא כ"ו] וכן הך שמסיימינן וביום שמחתכם וכו' [במדבר י'] למנין עשרה פסוקים, מפני שאינן סמוכים לשאר המקראות כמו במלכיות ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל [ה' אלהינו ה' אחד] [דברים ו'], שהוא מלכות, ועוד שאינו כתוב בו שופר אלא ותקעתם בחצוצרות וגו'. ולא יתכנו דבריהם, שהרי מסיים בשל תורה, ולדבריהם לא מסיים בשל תורה. ומה שהרחיקם, מפני שהפסוק נופל על לשון של תפלה. אבל מכל מקום פליאה היא שתפס המקרא של חצוצרות ולא של שופר, ולפיכך אנן הדרינן לכללא דידן שמוסיפין עליהם, וכי אמרינן מסיים בשל תורה היכי שלא אמר כי אם עשרה, אבל היכי שהוסיף לא חיישינן ואי בעי מסיים כדבעי. ומכל מקום סודרי התפלה חזרו אחר פסוקי תורה. ואל תתמה האיך יתכן להוסיף כיון שהם כנגד עשרה הלולים או עשרה מאמרות, דהא שבעה שקוראים בתורה בשבת וששה ביום הכיפורים וחמשה ביום טוב, שבעה כנגד שבעה רואי פני המלך ששה כנגד העומדים אצל עזרא וחמשה כנגד רואי פני המלך, כדאיתא במסכת מגילה [כ"ג ע"א], ואפילו הכי תניא התם אין פוחתין מהן אבל מוסיפין עליהם. [ואף על גב דהכא לא תנא אבל מוסיפין עליהם כי התם], כיון דלא תני נמי ואין מוסיפין (לה) גמרינן לה מהתם דמוסיפין, וכן שמעתי שוב מרבי אפרים ברבי יצחק נ"ע שאין לחוש במה שמוסיפין עליהם.
